פרשה פשוטה.
 
הרבנית לאה טנג'י
 
מרצה בארגון לב לאחים
ומחנכת  בבית יעקב.
 
מדורי פרשת השבוע.
הכותבים בהללויה


  

תורת הנפש.
הרב מאור דוד כהן 

   
  

מראה כהן.
הרב ראובן כהן.

   
  

עיונים ופרפראות.
מר גבריאל תירוש

   
  פרשה פשוטה.
הרבנית לאה טנג'י.
   
  מזווית נשית.
גב' אורית לבב.
   
   
  

תורת משה.
הרב משה אביטל זצ"ל.

 

פרשה פשוטה - פרשת השבוע כי תשא


מחצית השקל, חטא העגל.  בין כל הזהב שזרקו לאש, היתה לוחית עם כיתוב "עלה שור", שהיתה שייכת למיכה. מי היה מיכה? מיכה היה אחד התינוקות שפרעה במצרים שם, תינוקות במקום לבנים. ראה זאת משה רבנו, שאל את ה' במה חטאו תינוקות אלו?



 

מחצית השקל
 
בפרשה זו הקב"ה ציוה למשה שבני ישראל יתנו מחצית השקל, ומדוע?
היות שכשרוצים לספור את היהודים אסור לסופרם אחד, שניים.. וכו' שזה גורם לעין הרע ומביא מגיפה, אלא כל אחד מגיל 20 שנים ומעלה יתן מטבע שסכומה "מחצית השקל" (כיום זה לא חצי שקל) ואז יספרו את מס' המטבעות ולפי זה ידעו את מספרם של עמ"י. והעשיר לא יאמר – רצוני לתת יותר, או העני לא יאמר "אני עני – אתן פחות", אלא כולם שווה בשווה, מחצית השקל – בכסף זה קנו קורבנות ציבור לבית המקדש.
כיום שאין לנו בית מקדש, כל איש נותן מחצית השקל (סכוםמסויים) לצדקה.
 
חטא העגל
 
משה רבנו אמר לעם ישראל שהוא עולה השמימה לקבל את לוחות הברית ולהביאם לבני ישראל. כשיעלה השמימה הוא ישהה שם במשך 40 יום ו-40 לילה ולאחר מכן ירד בתוך 6 שעות בערך בחצי היום. לפני שעלה הוא מינה את חור בן מרים (אחות משה) ואת אהרון אחיו למנהיגים במקומו ואח"כ עלה בתאריך ז' בסיון.
 
מז' בסיון ועד ח' בסיון  זה 30 יום ועוד עשרה ימים (להשלים ל-40), יוצא שמשה היה צריך לרדת מהשמים בי"ז בתמוז = 40 יום בדיוק. עם ישראל התחילו לספור וטעו בספירה, היות שמשה אמר 40 יום שלמים, ויום שלם זה כולל את הלילה שלפניו, כמו לדוגמא – יום שבת, אינו מתחיל משבת בבוקר אלא מהערב שלפניו, ולכן בשישי בלילה אנחנו אומרים כבר ערב שבת. כשעם ישראל התחילו לספור הם ספרו גם את היום שמשה עלה בו השמימה, אך היות ואין לילו עימו לא היו אמורים לספור אותו. כי משה אמר 40 יום שלמים, לכן מה שקרה הוא שהגיעו לתאריך ט"ו בתמוז, יום קודם לירידת משה, חשבו שכבר עברו 40 יום, והלכו לחכות למשה ליד ההר. אך עוברות 6 שעות המתנה ומשה בושש לבוא "בושש" מלשון בא שש, עברו 6 שעות – נו, איפה משה?. נתאר לעצמנו שאנחנו מחכים בתחנה לאוטובוס – עוברות 10 דק', 15 דק' ואנו כבר לחוצים, מצפים לבואו, לאחר חצי שעה, אנחנו כבר עצבנים, מתוסכלים, זורקים מבטים לשעון בערך כל דקה, מקטרים בלי סוף מסביבנו. ואם כבר עברה שעה ואנו עדיין בהמתנה לאוטובוס – אנחנו גרועים מקיטור. מד לחץ הדם בשמים, והרגליים שבורות לחלוטין, אולי אפילו היינו מוותרים וחוזרים הביתה במוניות וכו'. וכאן עם ישראל עומדים וממתינים שש שעות!! והיכן משה?
 
על הרקע הזה מגיע "כבוד" השטן ומראה להם דמות מיטתו של משה מרחפת באויר, רצה השטן לבלבל את דעתם בכל מחיר, ולמה?
 
כיון שאם עמ"י היו מקבלים את הלוחות הללו שנעשו בידי ה', לא היה יכל לשלוט בהם מלאך המוות, והיה מתבטל המוות מישראל. ועוד מעלות אחרות ומיוחדות שהיו טמונות בלוחות אלו. לכן גם החשיך את העולם וגרם לערבוביה של ערפל ואפילה ואז הראה דמות מיטתו של משה.
 

העם שהיה לחוץ, בפאניקה, מתוסכל, בהיסטריה וכו' – פונה לחור (בנה של מרים) ומבקשים - "קום עשה לנו אלוקים אשר ילכו לפנינו", למה אתם צריכים "אלוקים? יש לכם אלוקים בשמים, אתם העם שזכיתם לצאת ממצרים באותות ומופתים, נקרע הים לפניכם וראיתם נסיים עד כדי שכתוב: "ראתה שפחה על היום" מה שלא ראה הנביא יחזקאל בן בוזי, כיצד הגעתם לזה ממדרגות הכי גבוהות שבגבוהות? ומחפשים מנהיג אחר במקום משה רבנו?
אלא שדבר זה קרה בשל "הערב רב" שהתלוו אליהם ממצרים. ומי היו "הערב רב"? היו אלה גויים שהסתפרו לעם ישראל, היות והיו סקרנים לדעת ולראות אלו ניסים ייעשו לעם ישראל. ומשה שהאמין להם וחשב שרוצים להתגייר, לכן לא שאל את ה' אם לקבלם, וצרפם לעמ"י. כעת עשו לעמ"י בעיות ושכנעו אותם להאמין שמשה כבר לא ירד מהשמים, הוא נפטר והנה מיטתו באויר. וממילא אם אנחנו כרגע במדבר, מי יקח אותנו לארץ ישראל? אנחנו חייבים מנהיג אחר שיושיע אותנו ואז פנו לחור. ניסה חור לשכנעם בכל כוחו שאין זה מן הראוי לעם מכובד וקדוש לאבד אמונתם ברגע ואז קמו שפלים שבהם והרגו אותו!
פנו ל-70 הזקנים הסנהדרין שהלכו עימם והיו גדולים בצדקותם וביקשו "אלוקים אחרים כמנהיג". ששמעו זאת 70 הזקנים, ניסו להניעם בשכנוע, בהסבר כי טעו הם! אך מיד קמו זדונים והרגו גם את ה-70 זקנים!
נשאר אהרון – פנו גם אליו "קום, עשה לנו אלוקים". חשב אהרון לעצמו: "הרי הם הרגו את חור שהיה נביא, הרגו את 70 הזקנים שהיו הסנהדרין, כעת אם אסרב להם או אנסה להוכיחם – מיד יקומו ויהרגו גם אותי שאני כהן, ובחטא כ"כ גדול של הריגת נביא וכהן ביום אחד, לא ירצה הקב"ה למחול ולסלוח להם. ממילא יגדל עוונם מאוד, לא  - זה לא כדאי! אז מה אעשה?? " אמר להם אהרון:
"לכו פרקו נזימי הזהב והביאו אליי", שאולי עד שילכו הביתה, ועד שיביאו את כל הזהב בביתם – יקח להם הרבה זמן כי בד"כ זהב נמצא אצל האישה, וכשיבקשו מהאישה את הזהב, היא לא כ"כ תרצה לוותר עליו בקלות, כי אישה קשורה לתכשיטיה ואז עד שישכנעו את הנשים ועד שיבואו לפה בחזרה – כבר יעבור חצי היום וכך אעכבם זמן רב, ובינתיים ירד משה מהשמיים, וכל הבלבול ומעשה השטן – יסתיים!
אך שהגיעו הגברים אל נשותיהן וביקשו את זהבן, אכן סירבו הנשים לתת את תכשיטיהן למטרה ניבזית זו, ואמרו שהן לא יכפרו בטובתו של מקום, ולכ שילם הקב"ה שכרן – שבראש חודש, משמרות ראשי חודשים, נוהגות ללבוש בגד מיוחד, למעט במלאכות (לא לכבס בר"ח) מאכל נאה יותר וכו'. באו כך הגברים, פרקו את הזהב מבניהם ומבנותיהן, נטלו בעצמם את מה שמצאו בביתם, מבלי שהאישה תיתן להם וחזרו מיד לאהרון.

כשראה האהרון את התבערה היוקדת בלבם, נטל מהם את הזהב ואמר:

"ראו, בזהב מוכן אין לנו מה לעשות, בואו ונתיך אותו כדי שנוכל לעבד ממנו משהו". בינתיים הדליק מדורה וזרק את כל הזהב לאש, בחושבו שהנה עד שהזהב יותך...ועד שיחשבו מה לעשות בו..בין כך ובין כך הזמן יחלוף ומשה יגיע.
אבל כאן ארע אסון נורא – בין כל הזהב שזרקו לאש, היתה לוחית עם כיתוב "עלה שור", שהיתה שייכת למיכה. מי היה מיכה? מיכה היה אחד התינוקות שפרעה במצרים שם, תינוקות במקום לבנים. ראה זאת משה רבנו, שאל את ה' במה חטאו תינוקות אלו? אמר לו ה' יתברך "שלוף אחד מהם ותראה מה יצא ממנו". שלף משה את התינוק מיכה שגדל, ואח"כ שמשה העלה את ארונו של יוסף ע"י לוחית הזהב – לקח אותה מיכה מבלי שמשה ידע. וברגע שזרקו את כל הזהב, זרק מיכה גם לוחית זו לאש! ומה היה בלוחית זו? שם ה' המפורש..
לפתע, מתוך האש עולה דמות של עגל, מכל הזהב, והעגל נראה כיצור חי  - פיו פעור, וקול פעיה בוקע ממנו
כשראה זאת אהרון, סמר בשרו ומעיו התהפכו והחריש. ורבים מן העם החלו לקרוא "אלה אלוקיך ישראל העלוך מארץ מצרים", ובאותם רגעים השתררה אנדרלמוסיה אדירה והעם התפלג והחלו לריב אלה עם אלה. שבט לוי עמד מן הצד, מחריש באבלו ואינו משתתף בחגיגה, ומי שכן נסחף החל לרקוד סביב העגל וכבר ידוע שעבירה גוררת עבירה. היות שעברו על רצח (חור וסנהדרין), ועברו על עבודה זרה, והתחילו לעבור גם על גילוי עריות (צניעות) – שעל 3 עבירות הללו -
1. עבודה זרה, 2. גילוי עריות, 3. שפיכות דמים – נאמר בתורה "יהרג ואל יעבור"! עדיף שימות ויעשיהן ושהן החמורות ביותר!!

באותה שעה שעמ"י חוטאים אמר ה' למשה רבנו – "לך רד כי שיחת עמך".

רד מגדולתך, כי כל הגדולה שזכית היא בעבור ישראל, והיות שהם עם קשה עורף, אכלה את כולם, ואותך עבדי הנאמן, אעשה לגוי גדול. שמע זאת משה ומיד עמד לפני הקב"ה ברוח נמוכה, ובכפיפת קומה לבקש על עמ"י רחמים, ולסנגר עליהם שמתוך בלבול הגיעו לזאת.
אמר משה לה': "רבש"ע מה יגידו אומות העולם שהוצאת אותם ממצרים כדי לכלותם במדבר? חשב נא ה' להם את זכות אברהם אבינו".
ומסר משה נפשו עליהם, עד שריחם עליהם ה' וביטל גזירת כליה מעליהם. ואז ירד משה להר והגיע למרגלותיו – ופתאום רואה את העגל ומחולות סביבו, שמע את השירה האדירה, פריצות ושחוק חוגגים סביב העבודה הזרה, מיד נפלו הלוחות מידו והתנפצו! והאותיות שהיו מאש – ה' כתב אותם, פרחו השמימה. באותו רגע ראו בני ישראל את משה רבם, עמדו נזופים ומבוישיים, פסקו המחולות, בטל הצחוק, הושבתה השמחה וקול דממה של חשבון נפש נקב את ליבם.
מיד ניגש משה אל עגל הזהב – תפסו והשליכו לאש ולאחר שניתך, לקח אותו משה, וטחן אותו דק ד וערבבו כאבקת זהב בתוך מים.
במים אלו הישקה את בני ישראל, ומי שחטא בעגל, טפחה בטנו ומת לאחר ששתה.

היו כאלה שעברו בסתר ולא ראו שאכן רקדו ושמחו, והאבקה בשתייה גילתה מי עבד ומי לא. ואלה שכן עבדו בגלוי, אך לא היתרו בהם שיפסיקו – מתו במגפה. והללו שהיתרו בהם ולא פסקו והמשיכו לעבוד את העגל – אותם הרגו שבט לוי בסיף, בחרב. והם לא הורשו לרחם אפילו על בני משפחה קרובים, או חברים, ולכן דווקא הם נבחרו לשמש בבית המקדש במקום הבכורים שהיו ראויים לעבוד ואיבדו זכות זו בשל חטאם.


לאחר מכן, חזר משה להתחנן ולבקש מה' שיסלח לעמ"י, על חטא העגל ואם אינו מסכים למחול – שימחק אותו מספר התורה. כששמע ה' מסירות נפשו של משה ותפילותיו הרבות בהפצרות ותחנונים ובכל מיני שפות – נתרצה ואמר למשה שמוכן הוא לסלוח ובלבד שבכל הדורות שהיהודים יחטאו ויענשו, יקבלו גם תוספת לעונשם – מעט מעונש חטא העגל כדי לכפר להם, מלבד זאת נטלו מהם הכתרים של "נעשה ונשמע". ומאותו יום ה' לא ליווה אותם בדרכם, אלא מלאך. כששמעו זאת עמ"י – היו בצער רב.

שוב עלה משה לשמיים להביא עימו לוחות שניים ושהה שם 40 יום ו- 40 לילה. כשעלה משה בר"ח אלול ושירד היה זה ביום הכיפורים – שאז אמר לו ה' "סלחתי כדברייך" ולכן נקבעו ימים אלו לסליחה ולכפרה לדורות.
שנזכה להיות מהנגררים למצוות וחס וחלילה שלא ניסחף אחרי ההבל.

שבת שלום ומבורך,

לאה טנג'י. 


הוסף תגובה :

שמך :
נושא התגובה :
תגובה :

שם : דניאלה

פשוט נהנתי
הנאה צרופה ,תודה.


שלח לחבר
הזמן את חברך לצפות בדף זה

הדואר שלך


הדואר של החבר





    
 
מדורי פרשת השבוע:
 
.
 
אתרי הללויה נוספים:
 
אות בספר תורה





לרפואת מאיר אוריאל בן עידית ולעילוי נשמת מאיר בן תמו

Created by Jewtech