פרשה פשוטה.
 
הרבנית לאה טנג'י
 
מרצה בארגון לב לאחים
ומחנכת  בבית יעקב.
 
מדורי פרשת השבוע.
הכותבים בהללויה


  

תורת הנפש.
הרב מאור דוד כהן 

   
  

מראה כהן.
הרב ראובן כהן.

   
  

עיונים ופרפראות.
מר גבריאל תירוש

   
  פרשה פשוטה.
הרבנית לאה טנג'י.
   
  מזווית נשית.
גב' אורית לבב.
   
   
  

תורת משה.
הרב משה אביטל זצ"ל.

 

פרשת השבוע שמות - פרשה פשוטה


טרם נפתח בסיפור פרשת השבוע , ראוי לציין את העובדה שפרשת שמות פותחת את הימים הקדושים והנעלים הנקראים "ימי השובבי"ם", שנקראים כך על שמם של פרשיות השבוע הקרובות: שמות, וארא, בא, בשל, יתרו, משפטים.




ימי השובבי"ם, אומר הארי הקדוש וגדולי המקובלים שהאריכו בחשיבות ימים אלו, הם ימים אשר בהם יכול כל אדם לתקן את כל העוונות שעשה השנה, ולא רק אותם, אלא את כל העוונות שחטא כל ימי חייו. וכן יכול לתקן את נשמתו מכל החטאים שעשתה בכל הגלגולים שלה עד היום הזה!! (כך מובא בספרי המקובלים), ועוד הוסיף השל"ה הקדוש: שאם רק היה יודע האדם את מעלתם וחשיבותם של הימים הקדושים הללו – הוא לא היה חפץ להכניס דבר מאכל לפיו מרוב השמחה שהיתה לו!
ימים אלו הם כל כך מיוחדים, כפי שאומר הארי הקדוש, וזאת משום הפרשיות הנקראות בהם שהם מלאים בברכות וישועות, המעוררות את אותה הארה רוחנית שהיתה באותה הפרשה לפני אלפי שנים, המגיעה לזמנינו שוב: זיווגים, פרנסה, רפואה, ניסים ותופעות מעל הטבע. לכן בימים אלו קל להשיג בנקל בתפילה מה שלא הצלחת להשיג כל השנה, והם מסוגלים במיוחד לתיקון הברית!

וכעת לפרשתינו:
פרשת שמות (בספר שמות) מספרת לנו שיוסף וכל אחיו נפטרו, וכן כל הדור ההוא. "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד" המדרש מספר שכל אישה היתה יולדת 6 ילדים בכרס אחת!! והרבייה של עם ישראל נעשתה משהו שאי אפשר היה לעכל אותו. ואם בירידתם למצרים היו בסה"כ 70 נפשות, כעת כל ארץ מצרים התמלאה ביהודים שכבר לא היה ניתן לספור אותם.. "ויקם מלך חדש על מצרים שלא ידע את יוסף, וייתכן שהיה זה אותו פרעה שכן הכיר את יוסף, אך המילה "חדש" מציינת את גזרותיו שהתחדשו. בכל מקרה אומר פרעה לעמו: ראו את בני ישראל עד כמה שהם פרים ורבים, עוד מעט תימלא ארץ מצרים ביהודים עד כדי כך שיקראו למצרים מדינת היהודים, והרי אנו היינו פה קודם, ומצרים היא הארץ שלנו! – אנחנו חייבים לטפל בנושא. "הבה נתחכמה לו פה ירבה" – נעשה הכל כדי שלא ניתן להם להתרבות, ואח"כ  הם יוכלו לצאת למלחמה כנגדנו. לכן יצא פרעה אל ישראל, קיבץ אותם ואמר להם: "בבקשה מכם, בואו נצא ונבנה יחד את ההרים פיתום ורעמסס (שנחרבו מזעקותיו של יהודה כשניגש ליוסף בשביל בנימין) הרי יש לכם כל כך הרבה ילדים, אתם צריכים מקום היכן לשכן אותם, אז בואו נסדר יחד מקום עבורכם, והיה פרעה נוטל סל ומגרפה ומלבן לבנים, ומי ראהו ולא יצא ועשה גם כן?! וכך פיתה אותם והעביד אותם ב"פרך"- מלשון פה רך, ולאחר שהצליח להרגילם לעבודה מתוך רצון, כפה עליהם שוטרים ונוגשים שימשיכו את העבודה באונס, עד שמיררו את חייהם בעבודה קשה, בבניה, בשדה ןבכל מקום, ואם מעט התרשלו, או עצרו לנוח – מיד הכו אותם מכות נמרצות, וכל זה כדי שלא יהיה להם פנאי , כח ורצון להביא עוד ילדים, בכדי לדכא את הילודה היו משפילים אותם עד עפר, ושולחים אותם לצוד להם דובים ואריות מהיער בכדי שיטרפו אותם וכך יתמעטו. לאט לאט הפכו החיים במצרים למר מלענה, והפכו להשתעבד להם בעל כורחם. והנה היום נודע לפרעה ע"י המצטננים (החוזים) בכוכבים כי עתיד להיוולד מושיעו של ישראל – בן שכשיגדל – יגאל אותם ממצרים- שמע זאת פרעה ומיד גזר גזירה להמית את הבנים!!
הוא שלח לקרוא למיילדות העבריות שפרה ופועה, שהיו יוכבד ומרים ונקראו כך כי יוכבד היתה משפרת את הולד – מחליפה לו, מנקה ומאכילה אותו. ואילו מרים היתה פועה את התינוק: מדברת ומפייטת לתינוק, מצחיקה ומגרגרת איתו. (יוכבד היתה בת לוי – נכדה של יעקב אבינו ומרים הייתה בתה) ופרעה מצווה אותן שבכל פעם שיבואו ליילד אישה בשעת לידתה – והיה אם נולד בת – תחיון אותה, אך אם זה בן ליאור (לים) תשליכו אותו
שמעו זאת המיילדות והן פחדו מה', כיצד אפשר לזרוק תינוק קטן ליאור? והן לא עשו מה שצווה עליהן פרעה – "ותחיינה את הילדים" - הן החיו גם את הבנים וגם את הבנות. ראה פרעה שילודת הבנים אינה פוסקת! והנה עוד בן ועוד בן ושלח מיד לקרוא למיילדות ושאל אותן: "מדוע עשיתן הדבר הזה והחייתן את הילדים?" ענו לו המיילדות:"הנשים העבריות כמו "חיות" הנה, לפני שהמיילדת מגיעה אליהן – הן כבר יולדות! וכי חיה בשדה זקוקה למיילדת?! היא מסתדרת מצוין, כך נשות ישראל הן חזקות, בריאות וזריזות והן לא צריכות אותנו. שמע זאת פרעה וקיבל את תשובתן – לא רק שלא הרג אותן על כך שהן מחיות את הילדים, אלא שהקב"ה שילם את שכרן על מסירות נפשם הגדולה, שזכו שייצאו מהן בתים של כהונה ולויה ומלכות! יוכבד זכתה ללדת את מושיעו של ישראל – ממנו פחד פרעה – הלא הוא משה רבינו עליו השלום!
לפני שמשה נולד, ראה אביו עמרם שפרעה גזר לזרוק את הבנים ואמר:"כי לשווא נוליד ילדים?" וגירש את אשתו (יוכבד) כדי שלא תלד ולא יצטרכו לזרוק את בנו. ראו זאת הגברים בעם ישראל ועשו גם הם כך, וגרשו את נשותיהן (היות ועמרם היה גדול הדור – למדו ממנו) אמרה לו בתו מרים: "אבא, גזרתך קשה משל פרעה", מדוע?" שאל עמרם וכך מרים ענתה: "פרעה גזר רק על הזכרים, אך במעשה שעשית גזרת גם על הנקבות" שכעת גם בנות לא נולדות, שמע זאת עמרם והחזיר את אשתו, וכך עשו כל הגברים, והמשיכו להיוולד בנים ובנות, ואף יוכבד הרתה – וילדה בן, כשנולד משה התמלא כל הבית באורה, ונולד מהול ויכלה להחביא אותו בביתה כדי שהמצרים לא יראוהו, שהרי  המצרים הרשעים עוקבים אחרי כל אישה הרה לתשעה חודשים, לוודא שאם נולד בן, הוא אכן נזרק ליאור. ובחודש תשיעי היו באים כל יום לביתה עם תינוק אחר בידיהם, והיו מכים את התינוק על מנת שיבכה, שהרי בדרך הטבע כשתינוק שומע בכי של תינוק אחר – גם הוא מתחיל לבכות. כך שאם הם החביאו את תינוקם, היו מוצאים אותו על ידי הבכי, ויוכבד כשילדה את משה ילדה אותו בחודש שישי, ויכלה להצפינו 3 חודשים בביתה, שהרי המצרים לא יודעים שנולד, לאחר 3 חודשים שלא יכלה כבר להחביאו לקחה תיבה, ציפתה אותה בזפת מבחוץ וריפדה אותה בפנים, ואז הניחה את הילד בתוכה, ושמה אותה בנילוס (על שפת היאור), אך אחותו מריה לא הסכימה לחזור הביתה, ונשארה מרחוק לשמור מה ייקרה עם אחיה הקטן. והנה הגיעה בתיה בת פרעה לרחוץ ביאור עם נערותיה, והיא שומעת קול של תינוק בוכה, אך התיבה רחוקה מאוד ממנה, מה עושה בתיה? היא שולחת ידה ומתאמצת בכל כוחה ורצונה להגיע לתינוק, בדרך הטבע לא היה שום סיכוי להגיע לתיבה, אך בתיה נהגה מעל הטבע, והתאמצה מעל הטבע, ראה זאת הקב"ה ועשה נס שנתארכה ידה והצליחה להגיע אל התיבה! מכאן ילמד אדם ש"אין דבר העומד בפני הרצון!" ואם מצידו הוא עשה את כל מאמציו וכוחו – בסופו של דבר יצליח להשיג את מבוקשו!
בתיה פותחת את התיבה ורואה תינוק יפיפה, רך וענוג – בוכה. הוא כנראה רעב, היא מרחמת עליו ומחפשת אשה שתניק אותו, אך משה שהיה קדוש מבטן ומלידה לא הסכים לינוק מאמא מצריה! פה שעתיד לדבר עם השכינה הקדושה סרב לאכול מדבר טמא. ואז ניגשה אליה מרים, כאילו שעברה שם "במקרה" והציעה לה: "הרוצה את שאביא לך מינקת יהודיה שתסכים להיניק את הילד?" בתיה חפצה בכל ליבה ומרים רצה להזעיק אמה יוכבד, שתיניק את בהנ. כשהגיעה יוכבד אמרה לה בתיה: "קחי את התינוק הזה, הניקי אותו בשבילי, עד שיגדל ואני אשלם שכרך!" וכשיגדל ולא יצטרך לינוק תיקח אותו בתיה בחזרה ממנה, כמובן שיוכבד הסכימה וכך נטלה את בנה לביתה מבלי לחשוש עוד מהמצרים ובנוסף לזה קיבלה שכר. וכשגדל הילד לקחה אותו בתיה לבן (שלא היו לה ילדים משלה) ובזה שגידלה את משה זכתה להידבק תחת כנפי השכינה, ונקראת בתיה – בת של ה'. ואף את שמו "משה" היא נתנה לו, "כי מן המים משיתהו" וכך גדל משה מושיעו של ישראל, דווקא בתוך ארמונו של פרעה, שאף הוא אהב אותו בכל ליבו ונקשר אליו מאוד.

ויגדל משה, התבגר "וייצא לראות בסבלותם" יצא מהארמון והולך לראות בסבלות עם ישראל, בוכה עימם ואומר: " מי ייתן מותי עליכם, חבל לי עליכם, שאין לך מלאכה קשה ממלאכת הטיט" והיה נותן כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד! עד כמה היה משה העניו והצדיק נותן עינו וליבו לעמו היקר וללא שנתבקש כלל, והרי יכל לשבת בארמונו של פרעה ולומר: "שלום עלי נפשי", אך לא איש כמשה ינהג באנוכיות זו, אמר לו הקב"ה: "אתה הנחת עסקיך לראות בערן של ישראל, ונהגת בהם מנהג אחים, תזוכה שאני הוא זה שאדבר עימך" ומה ראה משה כאשר יצא? "איש מצרי מכה איש יהודי": מה עשה? אמר את שם השם והרגו, ויש דיעה שהרג את המצרי במגרפה אשר בידו.
ביום השני – שוב יצא משה לראות בסבלות העם "והנה שני אנשים עברים ניצים" הפעם – יהודים שניהם ורבים אחד עם השני, מיד ניגש אליהם ואמר: "רשע, למה תכה רעך?" שאפילו אם אדם לא מכה את חברו, אלא רק מרים ידו להכותו, כבר נקרא רשע בלשון התורה!
היו אלה דתן ואבירם, שעוד נדבר עליהם בהמשך בע"ה, וכששמעו את תוכחתו של משה אמרו לו: "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו, אמנם הינך בן עשרים שנה, אך עדיין אינך "איש" הלהרגתי אתה אומר כאשר הרגת את המצרי, אתה רוצה להרוג אותנו? אז נלשין עליך לפרעה – מה שעשית למצרי. שמע זאת משה שאכן נודע הדבר שאתמול הרג את המצרי ואז הבין מדוע בא השעבוד לעם ישראל שכל הזמן היה מערער בליבו, מדוע נענשו כך עם ישראל להשתעבד מול כל האומות? וכעת שראה שיש דילטורין )מלשינים) בעם ישראל, אמר – איך יזכו לגאולה? ולכן אמר " אכן נודע הדבר" עכשיו אני מבין למה הם משועבדים, שהלשון הרע מביא את כל הצרות! שמע זאת פרעה – שמשה הרג את המצרי, והוא חפץ להרוג את משה, מיד ברח משה ממצרים והלך לארץ מדין – "וישב על הבאר" – שלושה נזדווגו להם זיווגים ליד הבאר: יצחק(כשאליעזר מצא את רבקה ליד הבאר), יעקב(כשברח לחרן) ומשה – בעת הזו.
ולכהן מדין – הריהו יתרו היו שבע בנות "ותבאנה.. להשקות צאן אביהן" – ומה ראה יתרו שהיה כהן לשלוח את בנותיו להשקות הצאן? אלא שיתרו היה כומר לעבודה זרה ומראש הכמורה וביום מן הימים החליט להתגייר, קרא לכל בני עירו והודיעם על החלטתו. שמעו זאת אנשי מדיין ולא יכלו לסבול את החרפה – שהכומר שלהם יהפוך ליהודי?! עמדו ונידו אותו. ומאותו היום לא עשו לו מלאכה ולא רעו את צאנו, ובלית ברירה – שלח את בנותינו, שכן בנים לא נולדו לו, אך גם כשהיו בנותיו יוצאות לרעות את הצאן היו מגרשים אותן, מבזים ומחרפים את אביהן, ועד שהיו שבות הביתה, היה חולף זמן רב – וצער נוסף. ויהי היום – והנה משה רואה את בושתן של בנות יתרו ואת יחסם הדחוי של בני העיר, "ויושען" – מיד הזדרז לסייע בעדן להשקות את הצאן, וכשסיימו וחזרו הביתה מוקדם באותו יום, התפלא מאד אביהן "כיצד מיהרתן לבוא היום?" – סיפרו לו בנותיו על "איש מצרי" (לבושו של משה היה מצרי) שעזר בעדן, שאל אותן אביהן: "ולמה זה עזבתן את האיש?" תקראו לו שיבוא לביתנו לאכול לחם, וכך נכנס משה לביתו של יתרו ורעה את צאנו.
המדרש מספר שבחצרו של יתרו היה נטוע מטה, שכל מי שניסה את כוחו לעקור את המטה "המוזר" לא הצליח, ראה כך יתרו – והכריז בארצו שכל מי שיצליח להוציא את המטה – יקבל את ביתו ציפורה, שהייתה "כלילת המעלות" לאישה, אך אף אדם בעולם לא הצליח לעקור את המטה, והמטה הפך לחידה, והנה מגיע משה, יוצא לחצר ונתקל במטה, ובהינף יד, ללא טיפת מאמץ מצידו שולף את המטה מהאדמה, ראה זאת יתרו – תמה מאוד!! ולאחר מכן קיים את הבטחתו ונתן לו את ביתו ציפורה לאישה. ותלד בן ותיקרא את שמו "גרשום" – כי גר הייתי בארץ נוכריה" ומאוחר יותר נולד לו בן שני שקרא את שמו: "אליעזר" שה' היה בעזרו.
ומשה היה רועה צאן חותנו יתרו, יום אחד ברח מהעדר גדי קטן, ומשה רץ אחריו להביאו, וכשהגיע הגדי למעיין ושתה, ראה זאת משה ונחמרו רחמיו על הגדי, שהיה צמא, על כן נשא אותו על כפיו, שלא יתעייף בשובו לעדר, ראה זאת יושב מרומים ואמר: מי שמרחם על הצאן – "יראה את צאני ישראל" והנה משה רואה בהר האלוקים חורב – מראה מוזר ומשונה, "הנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל" הסנה, שיח קטן בוער כולו באש ולא נשרף?? אמר: "אסורה נא ואראה את המראה.. מדוע לא יבער הסנה" ופתאום שומע הוא " משה משה" הנה אני "של נעליך מעל רגליך" – תחלוץ את הנעלים מעל רגליך "כי המקום אשר אתה עומד קדוש הוא" משה חולץ את נעליו, הוא מבין שהמראה אינו פשוט וזה מראה נבואה, התגלות ה'. ואז הוא מיד מסתיר את פניו, כי פחד להביט במראה השכינה, ולמה זכה משה בזה שהסתיר פניו? לקלסתר פנים, וקבלת התורה.
אומר לו הקב"ה: "ראיתי את הצרות שהעם שלי עוברים ושמעתי את צעקתם ומשום שרוצה אני להצילם ולהביאם לארץ ישראל, חפץ אני לשלוח אותך לפרעה כדי שתוציא את עמי ממצרים" שמע זאת משה ואמר אל ה': "מי אנוכי כי אלך אל פרעה" משה בענותו לא מאמין שהוא זה שנבחר להוציא את העם ממצרים והוא שואל: "הנה אני בא אל עמי ואומר להם אלוקי אבותיכם שלח אותי אליכם, מיד ישאלו מה שמו? מה אומר אליהם? "עונה לו על כך הקב"ה: "הם קיבלו במסורת מאבות אבותיהם שאם תאמר להם "אהיה אשר אהיה שלחני אליכם" וכן את המילים "פקוד פקדתי" מיד יאמינו לך. תאסוף את שבעים הזקנים שהיו סנהדרין והם זוכרים את דברי יעקב, טרם פטירתו – שציווה עליהם, שאם יבא איש ויאמר להם את המילים הללו, הוא שליחי שבחרתי בו להושיעם ממצרים. שומע זאת משה, והוא מסרב ללכת בשליחות ה', ומנסה להתחנן לה' שהוא "כבד פה,וכבד לשון" זאת אומרת מגמגם. ואין ראוי כך ללכת ולדבר עםן המלך פרעה.
אומר לו על כך הקב"ה: "קח את אהרון אחיך עימך, אה תשמע ממני, ותעביר לו את הדברים, והוא יאמר אותם לפרעה" שומע זאת משה ואומר: "אבל אהרון אחי גדול ממני, טאז לו מגיע תפקיד כזה חשוב, ולא לי" אומר לו הקב"ה: "אהרון אחיך יהיה כהן וגם לו תפקיד חשוב, ואני אומר לך שכשהוא יראה אותך, הוא ישמח בליבו ולא יקנא בך" ועד שהקב"ה לא "כועס" על משה ומצווה עליו ללכת בעל כורחו, רק אז נכנע משה ומקבל את השליחות על עצמו בעל כורחו.
טרם הולך משה למצרים, הוא בא ליתרו לבקש רשותו, ויתרו שולחו לשלום.
מגיעים משה ואהרון אל פרעה בשליחות ה', ואומרים לו: "כה אמר ה' שלח את עמי ויחוגו לי במדבר" – עונה להם פרעה: "מי שלח אתכם? מי זה ה' שלכם אינני מכיר אותו ולא אשלח את ישראל!" אומר להם פרעה: "אתם באים ומפריעים לעם לעבוד? אז אוסיף עליהם גזירות חדשות שיהיו כל כך עסוקים בעבודה, שלא יהיה להם פנאי לחשוב על שטויות" ואכן פרעה מקשה את גזירותיו ומכביד עליהם את היד הקשה. רואה זאת משה וליבו מחמיץ מצער וכאב, הוא פונה אל ה' יתברך ואומר לו: "ה' למה הרעותה לעם הזה "מאז ששלחת אותו לפרעה רק גרמתי יותר צער לעם ישראל ואתה לא היצלת את עמך" אומר לו הקב"ה: "עתה תיראה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו" תכף תראה במה ילקה פרעה, עד שיאלץ לספוג בגופו את כל "המכות" המוכנות לו – אז ישלח אותם ביד רמה"
ונסיים בתפילה:
מי שגאל אותנו מעבדות לחרות, הוא יגאל אותנו ויושיע אותנו, ויקבצנו מארבע כנפות הארץ, להודיע לכל באי עולם כי הוא, אלוקינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו, למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלוקים ואין עוד מלבדו!

בברכת שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.

לאה טנג'י



הוסף תגובה :

שמך :
נושא התגובה :
תגובה :

שלח לחבר
הזמן את חברך לצפות בדף זה

הדואר שלך


הדואר של החבר





    
 
מדורי פרשת השבוע:
 
.
 
אתרי הללויה נוספים:
 
אות בספר תורה





לרפואת מאיר אוריאל בן עידית ולעילוי נשמת מאיר בן תמו

Created by Jewtech