פרשה פשוטה.
 
הרבנית לאה טנג'י
 
מרצה בארגון לב לאחים
ומחנכת  בבית יעקב.
 
מדורי פרשת השבוע.
הכותבים בהללויה


  

תורת הנפש.
הרב מאור דוד כהן 

   
  

מראה כהן.
הרב ראובן כהן.

   
  

עיונים ופרפראות.
מר גבריאל תירוש

   
  פרשה פשוטה.
הרבנית לאה טנג'י.
   
  מזווית נשית.
גב' אורית לבב.
   
   
  

תורת משה.
הרב משה אביטל זצ"ל.

 

פרשת השבוע וישב - פרשה פשוטה


"וישב יעקב בארץ מגורי אביו" – יעקב סיים את הפגישה עם עשו. הוא המשיך ללכת לכיוון ארץ ישראל, בדרך נפטרה רחל אימנו בשעת לידת בנימין ויעקב קבר אותה בדרך אפרתה בית לחם, כפי שהקב"ה אמר לו ברוח הקודש כדי שיתפלל על בניה כשיצאו לגלות.




יעקב מגיע לארץ כנען ומחפש לשבת בשילה, אך הקב"ה משלם לצדיקים שכרם בעולם האמת, ואילו בעולם הזה גורם להם צער וסבל כדי לכפר בעדם, שהרי "אין צדיק בעולם שיעשה טוב ולא יחטא".

אע"פ שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, בכל זאת כך מגיעים לעולם הבא נקיים מכל חטא.
קפץ עליו צרתו של יוסף. יוסף בן שבע עשרה שנה, אביו יעקב אוהב אותו יותר מכל בניו – "כי בן זקונים הוא לו", בנה של רחל שאהבה יותר, היה דומה לו בדיוק, בן חכם שכל מה שהיה מלמדו היה קולט וזוכר. יעקב תפר לו כותנת פסים, כלומר שעל הכותנת תפר יעקב אוסף פסים של משי, וכן המילה פסים מסמלת את כל הגלגולים שיוסף עבר: פוטיפר, סוחרים, ישמעאלים, מדינים.
ראו אחיו שאביהם אוהב אותו יותר מהם וקינאו בו. הקנאה מולידה שנאה, אך לא זו הסיבה היחידה שגרמה לאחיו לשנוא אותו, אלא שיוסף היה מביא דיבתם רעה לאביהם, כלומר היה מלשין עליהם לאביו – "אבא, הבנים של לאה מזלזלים בבני השפחות", "אבא, אחיי אוכלים אבר מן החי" וכו', כמובן שיוסף סיפר זאת לאביו מתוך כוונה שאביו יחנך אותם בכדי שלא יחטאו.
יוסף טעה בכך, היות שההלכה אומרת שגם אם כוונתך כזו – קודם אתה צריך לגשת אליהם, להוכיחם, והיה אם לא שמעו, ואם לא יעזור – אז מותר לך לגשת לאביו לספר לו.
לעומת זאת, אם באמת יוסף היה ניגש אליהם להוכיחם, היו מסבירים לו שלא זלזלו בבני השפחות כפי שחשב וגם לא אכלו אבר מן החי, שלפי הדין כפי שנהגו היה מותר לאכול כך. היות שלא דיבר איתם קודם, ואמר זאת מיד לאביהם, כעסו ורגזו עליו והוסיפו לשנוא אותו.
סיבה נוספת לשנאתם היתה שיום אחד יוסף חולם חלום ומספר אותו לאחיו:
"שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי..כשהיינו יום אחד בשדה קושרים אלומות (קבוצות של חוטים), פתאום קמה אלומתי וגם ניצבה וכל האלומות שלכם השתחווה לאלומה שלי"?
שמעו אחיו את החלום ומיד אמרו לו: "המלוך תמלוך עלינו..תמשול בנו...", מה אתה חולם לך חלומות של מלוכה? אתה רוצה למשול בנו? מה הפלא? הרי אדם חולם בלילה את מה שחשב כל היום, אתה כל היום עסוק במחשבות איך למלוך עלינו, כי אתה מרגיש הכי חשוב מאיתנו ובגלל זה יש לך חלומות מוזרים כאלו.. סיפור החלום הוסיף שנאה על שנאתם.
לאחר מכן, בא יוסף שוב ומספר חלום שני: "חלמתי שהשמש (אבא) והירח (אמא) ואחד עשר כוכבים (אחיו) משתחווים לי", שמעו זאת אחיו וכעסו עליו נורא, כמובן שחלומות אלו הוסיפו שנאה על השנאה שהיתה קיימת במילא, כי הבינו מתוך החלום שאלו הן שאיפותיו להרגיש "מלך" עליהם.
אביו יעקב כששמע את חלומו גער בו "איך אתה חולם חלומות כאלו? הנבוא אני ואימך להשתחוות אליך?". אך כלפי חוץ היה כעסו של יעקב ואילו בתוך ליבו האמין שיוסף אינו סתם חולם וכי יש דברים בגו, וכדי להרגיע כעסם של אחיו גער בו ושמר את החלומות בליבו.

יום אחד יצאו האחים לרעות את צאנם, כשהתאחרה השעה ולא הגיעו הרגיש יעקב דאגה לבניו וביקש מיוסף שילך לשכם שם רועים חיו את הצאן: ראה מה שלומם והשיבני דבר.
יוסף הצדיק אע"פ שידע שאחיו שונאים אותו ומסוגלים לעולל לו רע, בכל זאת מפני מצוות כיבוד אב ואם אמר לאביו "הנני", אני מוכן ללכת.
יצא יוסף לשכם: "וימצאהו איש והנה תועה בשדה", היה זה מלאך גבריאל שנשלח משמיים לומר לו שהאחים הלכו משכם והנם במקום שנקרא "דותן", שמע זאת יוסף והלך לדותן לחפש את אחיו.
רואים אותו האחים מרחוק "ויתנכלו..להמיתו" – כיצד חשבו האחים להרוג את יוסף? והריהו אח שלהם? אלא שחשבו האחים שבן מוות הוא, היות שכל הזמן "מלשין" עליהם לאבא, ואם חלילה אבא יאמין לדבריו עלול הוא לקלל אותם. אם חלילה יקללם – עלולים למות, כמו שראינו שיעקב קילל את רחל שלא בכוונה ובכל זאת מתה באמצע הדרך.
אם כך – "הבא להורגך, השכם להורגו" – בן מוות הוא!
אז אם נהרוג אותו, לא בידיים נעשה זאת, אלא נשסע בו את הכלבים וימות.
או שנהרוג אותו ע"י שנשליך אותו לאחד הבורות, שם יש נחשבים ועקרבים וכך שימות נגיד לאבא:
"חיה רעה אכלתהו ונראה מה יהיו חלומותיו". הצעה זו הציע ראובן לאחיו והוא התכוון להציל את יוסף מיד אחיו, כאשר הם ילכו, הוא יבוא ויוציאהו ויחזיר אותו לבית אבא, שהרי הוא הבן הבכור ואחראי הוא על אחיו הקטן.

כל זאת חשבו האחים בטרם הגיע אליהם יוסף, כשראוהו מרחוק והתקרב אליהם, לא הספיק לדבר שאבא דואג ולשאול לשלומם, הפשיטו אותו אחיו מכתונת הפסים והשליכו אותו לבור, בור ריק ללא מים, אבל נחשים ועקרבים היו בו.
יוסף בהחלט יכל למות, אלא הקב"ה עשה לו נס והצילו.

ישבו האחים לאכול להם והנה אורחת ישמעאלים מגלעד עוברת, והגמלים שלהם נושאים "צרי ולוט" בשמים, ומדוע התורה מפרטת מה נשאו עימם? למי אכפת מה סחבו בעגלתם?
אלא הישמעאלים אף פעם לא סחבו בשמים איתם למצרים, אלא הפעם הקב"ה גילגל שלא יסחבו עימם נפט כמו בכל פעם כדי שהצדיק יוסף לא יריח ריח רע, והם סחבו "בשמים", שכל צער שמגיע לאדם קצוב הוא לו מהשמים ושום דבר לא נעשה שלא כפי שמגיע לו.
אומר יהודה לאחיו "מה בצע כי נהרוג את אחינו?", מה נרוויח מזה? "אחינו בשרנו הוא", בואו נמכור אותו.
באותו רגע ששמעו האחים ליהודה, עברו קבוצת מידנים, האחים מכרו להם את יוסף.
המידנים מכרו אותו לישמעאלים ואלה הביאוהו למצרימה. הנה חוזר ראובן לבור להצילו, והיכן היה בשעה שאחיו מכרו את יוסף? ראובן הלך מיד הביתה כדי לשמש ולעזור לאביו.
במחשבתו שיבוא אח"כ לבור להציל את אחיו יוסף, והנה הוא חוזר ויוסף לא בבור!!!
"ויקרע את בגדיו..ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא"..יוסף איננו, יוסף איננו..הוא בוכה וצועק.
"מה אני יאמר לאבא כשישאלנו איפה יוסף?", לקחו מיד האחים את כתונת יוסף וטבלו אותה בדם של עיזים שהוא דם שדומה לדם האדם. שלחו אותה לאבא יעקב ויאמרו:
"זאת מצאנו הכר נא הכותנת בנך היא אם לא", שאבא לבד יזהה את הכותנת ורואה היא שכולה דם, מלאה קרעים ויוסף איננ, לא חזר הביתה. מיד הוא מבין וצועק:
"בני, חיה רעה אכלתהו טרוף טורף יוסף".
ואז הוא קורע את שמלותיו, שם שק אפור במותניו ויושב להתאבל על בנו. ימים רבים אפילו מסרב לגבל תנחומים, כי איך יוכל לחיות ללא יוסף, עדיף לרדת אבל שאולה, חס וחלילה למות..

אביו יצחק ידע ברוח הקודש שיוסף לא מת, מדוע לא גילה זאת ליעקב??
אלא שידע יצחק שהאחים כשמכרו את יוסף, הם היו תשע אחים, כי בנימין היה קטן ונשאר עם יעקב בבית, ראובן חזר הביתה לעזור לאביו ויוסף נמצא בבור.
חסר להם עשירי למניין, כיצד מכרו את יוסף ללא עשירי למניין? לכן שיתפו את הקב"ה במכירה זו ועשו אותו "כביכול" עשירי למניין. אז אם הקב"ה שותף להם, אסור ליצחק לגלות זאת ליעקב.
רוח הקודש של יעקב הסתלקה ממנו 22 שנה שבהם לא ראה את יוסף, אחת הסיבות היתה שיעקב היה שרוי בצער, ואין רוח הקודש שורה על אדם שנמצא בצער. כך היה יעקב מתאבל ובוכה על יוסף ימים רבים.

יוסף הורד למצרים
מה קורה עם יוסף במצרים? מעמידים אותו ב"שוק עבדים". בא פוטיפר, שר הטבחים של פרעה, וקונה אותו לעבד. בתחילה שם אותו בשדה כי לו הכירו ולא סמך עליו. לאחר כמה ימים שראה שהוא מוצלח, קרב אותו יותר אליו, עד שהכניסו לביתו. גם בביתו היה שם לו כל מיני פיתויים ומעמידו בניסיונות, משאר סכום כסף ענק "שכאילו" שכח אותו באיזה מקום, ורואה שיוסף לא נוגע בכהוא זה, במשהו שלא שלו.
כך העלה אותו בדרגה ונתן לו לנהל את פנקסי החשבונות שלו וגם שם דאג "לנסות" אותו בפיתויים שונים, אך יוסף נשאר יוסף ולא נוגע בכלום שלא שלו.
ראה זאת פוטיפר וגם ראה שיוסף כל הזמן לוחש משהו בפיו, שאלו מה הוא לוחש? אולי אתה מכשף? אתה לוחש כשפים? אומר לו יוסף, לא מכשף אני ולא כשפים אני לוחש, אלא מתפלל אני לאלוקיי, שיצא הכוס תה טעים וב"ה עזר לי, ובע"ה כשאלך למקום מסוים ובלי נדר אקיים כך וכך. מצא חן הדבר בעיני פוטיפר וכ"כ אהבו וסמך עליו שהפקיד את כל ביתו ביד יוסף ורק אשתו בבית היתה שייכת לו.
וברכת ה' היתה מלווה את יוסף בכל דבר שעשה ואפילו קטן הפך להיות מבורך ומוצלח.
"ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה" – יוסף זכה ליופי אדיר בגלל שכיסה את אימו בזמן שעשיו נפגש עימם, אבל היופי הזה עמד לו לרועץ בזמנים אלו..
"ותישא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף..שכבה עימו". אשת פוטיפר מנסה לשדל את יוסף שיחטא עימה, יוסף כמובן ממאן לעשות זאת. על אף שידוליה הרבים שהיתה מתגנדרת, בגדים שלבשה בבוקר לא לבשה בצהרים, ואף החליפה כדי למשוך אותו. נדנדה לו יום יום, אך יוסף מסרב בתוקף – את שייכת לבעלך, אסור לי לעשות הדבר הזה!
אומרת אשת פוטיפר ליוסף: "טוב, בוא נשים לפוטיפר רעל בשתיה וכך הוא ימות ותוכל להנשא לי".
אומר לה יוסף: חס וחלילה שאהיה כפוי טובה לבעלך, הוא סומך עליי ואני אהרוג אותו?
כמובן שהוא מסרב. רואה זאת אשת פוטיפר ונפתה אותו בסכום כסף אדיר, אך יוסף מסרב!
מתחילה לאיים עליו: "אם לא תיכנע, אכופף אותך", אומר יוסף: "ה' זוקף כפופים".
"אז אסמא את עינייך", עונה לה: "ה' פוקח עיוורים". שום דבר לא משכנע אותו!!!

ויהי היום, יום חג של המצרים, שהולכים לעבוד עבודה זרה שלהם. עושה אשת פוטיפר "הצגה" נהדרת, היא חולה ואינה מסוגלת ללכת. אומר לה בעלה: תישארי בבית, אנו נלך ואת תנוחי בשקט.. לזה היתה חיכתה, הזדמנות פז שרק היא ויוסף בבית. היות שיוסף יהודי, הוא לא מצטרף לחג שלהם.
שכולם הלכו: "ותתפשהו בבגדיו לאמור שכבה עימי", ניסתה כוחה בכוח... ראה זאת יוסף שתכף היצר הרע יפתהו ויסתיים חלילה בעבירה כל כך חמורה, שהיא יחטא יהיה דומה לבהמה שאין שכלה נתון לה, וגם ידע שיפסיד את חלקו במניין השבטים, ותהיה חסרה אבן שאפוד של הכהן, ששם יוסף יהיה חתום בה, ועוד צייר לו את דמות דיוקנו של יעקב – מה האבא יגיד שידע שחטאתי?? הן לא אוכל להסתכל בפניו! הוא מיד עזב את בגדיו אצלה וינס החוצה – ברח!!
ראתה אשת פוטיפר את הבגד, ומה שיכול לקרות עכשיו שיגלו את מזימתה, ומה עשתה???
התחילה לצעוק: "הצילו, הצילו..". רצו מיד כל אנשי ביתה לראות מה קורה, התחילה לספר להם:
"ראיתם מה הביא לי פוטיפר, איש עברי שרוצה לשכב עימי, התחלתי מיד לצעוק, הוא ראה כך וברח מיד ושכח את בגדיו אצלי, שיתבייש לו, עושה עצמו צדיק וטוב".
הפכה את הקערה על פיה. כל האנשים כמובן שהאמינו לה, כי ראו את בגדי יוסף בידיה, התחילו סרה על יוסף, ביזוהו, השפילו אותו. חזר פוטיפר ושמע את הדברים, הוא לא כל כך האמין לאשתו, אך כדי שבכול זאת לא תתן את עיניה ביוסף שוב, לקחהו ושם אותו בבית הסוהר, אך דאג שלא יהיה בבית סוהר של פושעים – אלא בית סוהר של אנשי וחשובי המלך, שדרגתם גבוהה וכך הוא פחות יסבול.
בבית הסוהר, הקב"ה נתן חינו של יוסף בעיני שר בית הסוהר והוא אהב כל כך את יוסף שהפקיד בידו את כל מפתחות בית הסוהר והאסירים והוא סמך עליו בעיניים עצומות.

שר הטבחים ושר האופים
יום אחד חטאו שר המשקים ושר האופים לפרעה מלך מצרים. שר המשקים הגיש למלך שתייה וזבוב בתוכה, כעס המלך מאוד ושם אותו במשמר בית הסוהר. שר האופים הגיש למלך ממעשה אופה – ופתאום אבן בתוך המאפה..כעס המלך ושם גם את שר האופים בבית הסוהר, מקום אשר יוסף אסור שם.
"ויחלמו חלום שניהם, איש חלומו בלילה אחד" – באותו לילה כל אחד מהם חלם חלום ובחלומם חלמו גם את פתרון החלום, אבל לא פתרונם אלא פתרון חברם (כל אחד את הפתרון של השני).
"ויבוא אליהם יוסף בבוקר..והינם זועפים". שואל אותם יוסף מדוע פניכם זועפים היום..
עונים לו שחלמו בלילה חלום מוזר (ובבוקר שכחו את פתרון החבר), ופותר אין אותו.
אומר להם יוסף: "לאלוקים פתרונים – ספרו לי!". אדוני פותר חלומות, אבל ספרו לי בכל זאת.

מספר שר המשקים:
"בחלומי אני רואה גפן לפני וגפן 3 שריגים (זמורות, ענפים), והגפן פורחת בתחילה ניצנים ואח"כ הבשילו האשכולות, וממש ענבים טובים, ואני לוקח את כוס פרעה בידי וסוחט מהענבים לתוך הכוס, ומגיש את הכוס לפרעה".
אומר לו יוסף:
זהו פתרון חלומך: "3 השריגים – בעוד 3 ימים, פרעה יספור אותך ויראה שאתה חסר, הוא ישיב אותך לתפקידך" (היות שזבוב בכוס אין זה אשמתו, שהרי לכל אחד יכול לקרות שיפול פתאום זבוב בכוסו), תמשיך לשמש כשר המשקים. יוסף ביקש ממנו שיעשה עימו חסד, שיזכיר אותו לפרעה, 10 שנים אני נמצא פה בבית הסוהר על לא עוול בכפי, ולא עשיתי מאומה ששמו אותי פה, בקש ממנו שיוציאני.
שמע זאת שר האופים, וכפי שחלם את פתרון חלום שר המשקים, ידע כי יוסף פתר נכון את החלום וסיפר לו גם הוא את חלומו:
"בחלומי אני רואה 3 סלי חורי על ראשי, סל אחד בתוך השני ובסל העליון מכולם נמצאים מעשי אופה – כל מיני סוגי מאפה, והעוף מנקר מהם ואוכל אותם".
אומר לו יוסף:
זה פתרונו: "בעוד 3 ימים – 3 סלי חורי, ישא פרעה את ראשך מעליך", יחתוך לך את הראש.
"היות שאבן במאפה אינה יכולה ליפול שלא בכוונה, אלא מעשה זלזול וחוסר אחריות הוא זה.. יתלה אותך על עץ ואכל העוף את בשרך מעלייך"

ויהי ביום השלישי מאז שפתר להם יוסף את החלומות, היה לפרעה יום הולדת והוא עשה משתה לכל עבדיו, כשראה ששניים חסרים  - סיים את דינם:
את שר המשקים החזיר לתפקידו כבראשונה ונתן את כוס השתייה לפרעה.
את שר האופים תלה, בדיוק כפי שפתר יוסף.

אך "לא זכר את יוסף וישכחוהו", וזאת למה? מדוע הקב"ה גרם ששר המשקים ישכח להזכיר את יוסף לפני פרעה? והתשובה היא:
שהיות שיוסף ביקש מ"אדם" ולא ביקש ישירות ממי שאמר שיהיה העולם.
שהרי מי ששם אותך בבית הסוהר – הוא רק הקב"ה שהוא זה שמסדר את העולם, ומושך בחוטים מלמעלה, והיית צריך לבקש ממנו. כמו שכתוב:
"אשרי הגבר אשר שם מבטחו בה', ולא פנה אל רהבים ושטי כזב".
רהבים ושטי כזב אלו הם המצרים שכולם תועבה, והיות שביקש ממנו ו"שכח" את ה', נענש להישאר עוד שנתיים בבית הסוהר!!

נתחזק באמונה וביטחון בה', שרק הוא יכול להושיענו בכל צרה ובכל עניין בחיים ונזכה בע"ה לראות ישועות בכל העניינים. הרי לפעמים בשמיים מחליטים שלא מגיע לאדם לקבל את רצונו, אך כשרואים את בטחונו החזק בה' (ולא במשהו אחר), הוא זוכה לקבל!


בברכת שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל
לאה טנג'י



הוסף תגובה :

שמך :
נושא התגובה :
תגובה :

שלח לחבר
הזמן את חברך לצפות בדף זה

הדואר שלך


הדואר של החבר





    
 
מדורי פרשת השבוע:
 
.
 
אתרי הללויה נוספים:
 
אות בספר תורה





לרפואת מאיר אוריאל בן עידית ולעילוי נשמת מאיר בן תמו

Created by Jewtech