פרשה פשוטה.
 
הרבנית לאה טנג'י
 
מרצה בארגון לב לאחים
ומחנכת  בבית יעקב.
 
מדורי פרשת השבוע.
הכותבים בהללויה


  

תורת הנפש.
הרב מאור דוד כהן 

   
  

מראה כהן.
הרב ראובן כהן.

   
  

עיונים ופרפראות.
מר גבריאל תירוש

   
  פרשה פשוטה.
הרבנית לאה טנג'י.
   
  מזווית נשית.
גב' אורית לבב.
   
   
  

תורת משה.
הרב משה אביטל זצ"ל.

 

פרשת השבוע חיי שרה - פרשה פשוטה


בפרשת השבוע חיי שרה מסופר לאחר שהלכו אברהם ויצחק להר המוריה, לקיים את מצוות עקדת יצחק, נשארה שרה לבדה בביתה. הנה הופיע בביתה אדם זקן, שהיה זה למעשה השטן שהתחפש לזקן, שהיות שאברהם ויצחק לא שמעו לדבריו, ולא הצליח לבלבלם בקיום מצוות ה', החליט להציק לשרה ולהפחידה.




כשהגיע לביתה מחופש, שאלה אותו שרה לרצונו, ענה לה השטן: "שרה, אוי שרה, דבר נורא קרה ליצחק", נבהלה שרה מאוד ושאלה: "מה קרה לבני יחידי יצחק? מה קרה לו? הגד לי נא".
ענה לה הזקן: "בנך המסכן נשחט בידי אביו, והיה לקורבן לפני ה', על אף שהוא בכה והתחנן על גורלו המר". שמעה זאת שרה ונדהמה, היא לא יכלה להוציא הגה מפיה, אך משהתאוששה מעט, פרצה בבכי מר וקראה: "אוי יצחק, בני מחמדי! מי יתן והייתי מתה תחתייך..אוי לי שלאחר שגידלתיך ושמחתי בך, שמחתי נהפכה לאבל, לצער ויגון".

שרה החליטה לצאת לחברון לשאול ולהתעניין, האם זה באמת נכון שיצחק שלה נעקד על המזבח.

בחברון היא קריית ארבע ראתה שם את הענקים שגרו שם: אחימן, שישי ותלמי, שאלה אותם מה הם רואים לכיוון הר המוריה? והענקים הללו שגובהם עצום, אמרו לה שהם רואים את אברהם עוקד משהו על המזבח, ולא ברור מה..
עוד לא הספיקה לשמוע שיצחק לא נעקד לבסוף, ונשאר חי, בריא ושלם פרחה נשמתה ומתה.
יש אומרים שאמרה שרה לעצמה: "אם זכיתי שבני יעקד על המזבח, שהגיע לדרגה כזו גבוהה, שהקב"ה ירצה בו כקורבן, סימן הוא שנשלם תפקידי בעולם על כך שזכיתי לחנכו למושלמות הגבוהה ביותר", ואז פרחה נשמתה לשמיים ונפטרה.
כשנפטרה שרה היתה בת 127 שנים, והתורה מעידה שהיתה בת מאה היתה כמו בת 20 לעניין היופי ובת עשרים כמו בת שבע – ללא חטא.

כשסיימו אברהם ויצחק את מלאכתם בהר המוריה, הם שבו לביתם, אך מאוד נבהלו לגלות דלתות וחלונות הבית סגורים ושרה איננה. אמר אברהם ליצחק שהוא מאוד מודאג, היות שגם הענן שהיה תדיר מעל אוהלה של שרה, ענן של שכינה, איננו!

תמהו אברהם ויצחק ושאלו את אנשי המקום "איה שרה?", ענו להם שרה הלכה לחברון לחפש אתכם.

כששמעו זאת יצאו מיד לחברון לחפש את שרה, אך משהגיעו לאחד הרחובות, מצאוהו מלא בקבוצת אנשים עצובים ובוכים, ופתאום שרה שוכבת על הקרקע ללא רוח חיים.

החל אברהם לבכות בכי גדול, ויצחק נפל על פני אמו וקרא בקול מר: "אימי, אימי! למה עזבתיני? רציתי לספר לך היכן הייתי, אוי כמה שהיית שמחה.."

כל האנשים הצטערו על שאישה כה גדולה וצדקת, מתה והלכה מהם, כולם הספידו לה:

"כמה עזרה לכולם, תמכה באלמנות, חיתנה כלות יתומות, היתה אישה בעלת חסד ונתינה, תמיד ידעה להגיד מילה טובה" וכו'.
אך אברהם אמר: "מספיק לבכות, צריך למצוא לשרה מקום לקבורה".

"ויקם אברהם מעל פנימתו", ניסה מלאך המוות לקטרג ולהתריס נגד אברהם "תראה מה קרה בגלל העקדה", וזאת כדי שאברהם יצטער ויתחרט על מעשה העקדה. אברהם לא נתן למלאך את האפשרות להפריע לו בדרכו, והוא קם והסיח דעתו מזה ופנה ללכת אל בני חת (אומה שגרה אז בארץ כנען) וביקש מהם: "מכרו לי אחוזת קבר לקבור בה את שרה".

ענו לו בני חת: "שמענו אדוני, נשיא אלוקים אתה בתוכנו, במבחר קברנו קבור את מתך", תבחר לך באיזה קבר אתה רוצה לקבור את מתך – אתה יכול לקבור, ואברהם רצה את מערת המכפלה שהיתה בחברון.
מדוע דווקא במערה זו? המדרש מספר שכשבאו לאברהם המלאכים והלך להכין להם בקר להאכילם, ברח לו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה. רדף אחריו לשם, ופתאום נכנס למערה וגילה שחווה ואדם קבורים שם ונרות דולקים מעל ראשם וריח טוב עליהם כריח ניחוח. מאותו רגע, חמד את המערה ל"אחוזת קבר", אך לא מיהר לקנותה, משום שלא רצה שישמו לב שהוא מעוניין בה, אחרת לא היו רוצים למכור לו אותה לעולם.
מערה זו היתה "מערת המוות" עבורם, שכל מי שניסה להיכנס לתוכה, מיד מת. לאחר כמה אנשים כאלו שמתו מיד, פחדו ממערה זו ואף אחד לא ניסה שוב את מזלו. לכן ברגע זה שאברהם מבקש דווקא את מערת המכפלה, חשבו כולם שאברהם "משוגע" בנפשו, ואינו יודע מה טומנת לו מערה זו בחובה. אמרו לו: "בוודאי, בבקשה בוא תקבור את מתך "איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבור מתך".
שואל אותם אברהם לאחר שקד לפניהם: "האם המערה שלכם?". ענו לו: "לא, היא של אדם בשם עפרון בן צוחר". ענה אברהם: "אז קראו לי בבקשה את עפרון בן צוחר ונדבר איתו".
עפרון בן צוחר היה אדם פשוט מאוד, אך באותו יום מינו אותו לשוטר עליהם מפני חשיבותו של אברהם, פתאום עשו אותו אדם מכובד.
מגיע עפרון ואומר לאברהם: "שמעני, השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה לעני בני עמי", אני מוכן לתת לך את המערה עם השדה שבתוכו נמצאת המערה בחינם, ללא כסף!".
משתחווה אליו אברהם ואומר לעפרון (וכל בני חת שהתאספו שומעים, וכן כל האנשים שבאו ללוויה של שרה..אלפים) לעיני כולם:
"תראה, בחינם אינני רוצה, את הכסף קח לך – כמה שתבקש! ותן לי את המערה עם חלקת השדה".
אברהם לא מעוניין לקחת את המערה בחינם, למרות שזה מה שהיא שווה, הרי אצל בני חת זו היתה כמו "מערת שדים", אף אחד לא השתמש בה ולא העזו להיכנס לתוכה. אך אברהם ידע שכעבור תקופה מסוימת יגידו "מה פתאום, אף אחד לא נתן לך אותה והמערה שלנו" ואז מה?

לכן, לא רוצה בחינם, נקוב מחיר שאתה חפץ בו, מכור לי את המערה עם השדה ואחתום על חוזה מסודר שמהיום המערה שלי לכל הדעות ולא תקום מחר מחרתיים ותתחרט!

אז מה אומר עפרון? "שמעני, 400 שקל כסף ביני ובינך מה היא".
שומעים כולם את המחיר שנקב עפרון וכולם תמהים, מרימים גבה "מה? 400 שקל כסף?".
"עובר לסוחר" שמשתמשים בו בכל מקום בעולם, זה לאחר שרצית לתת את המערה בחינם?
כאן רואים שצדיקם מדברים מעט ועושים הרבה, ועפרון שהיה רשע גדול דיבר המון, וכשהגיע למעשה חמד את כספו של אברהם.
אברהם לא מתווכח, מוציא מכספו 400 שקל "עובר לסוחר", קובר את שרה במערת המכפלה (ושום דבר לא קרה לו כשנכנס לשם), והמערה הופכת להיות ברשותו של אברהם כדת וכדין.

אליעזר מביא את רבקה

לאח ששרה נפטרה, בית היה עצוב וריק, אין ענן מעל האוהל, אין נר דולק. היה נר שדלק מערב שבת לערב שבת ולא כבה. כשהכינה עיסה לבצק היתה ברכה בעיסה והבצק תפח למימדים שהיו נשפכים מהקערה. כעת ששרה איננה, ואין את שלושת הסימנים. אברהם ויצחק לבד, מחליט אברהם להשיא ליצחק אישה שתהווה תחליף לאימו והוא מבקש לאליעזר עבדו:

"סע נא אל ארצי מולדתי וחפש נערה המתאימה להיות אישה לבני יצחק, ואני משביע אותך שלא תיקח לבני אישה מבנות הכנענים אשר אני יושב בקרבו, כי בנות הכנענים רשעיות הן, אלא רק נערה מבנות חרן".
שמע זאת אליעזר והסכים, אך חשש "אולי לא תאבה הנערה לבוא איתי לארץ כנען". שאל את אברהם אם יוריד את יצחק לחרן כדי להינשא עם הנערה?
ענה לו אברהם: "אם תמצא נערה, והיא לא תרצה לבוא לביתי הנך נקי משבועתי", רק אל תוריד את יצחק מחוץ לארץ, כי יצחק היה קדוש, היות שנבחר להיות עולה תמימה לקב"ה.
אברהם נתן לאליעזר, עשרה גמלים מכל טוב ובנוסף לזה מסר לו שטר שהיה כתוב בו שכל רכושו של אברהם ינתן ליצחק לאחר שינשא, כולל כל אוצרותיו, כדי שהנערה תרצה להינשא ליצחק.
אליעזר יצא עם גמליו של אברהם שהיו "כמומים", בעלי רסן על פיהם כדי שלא יאכלו ממקומות גזל, לכיוון נהריים (עיר בחרן).
נעשה לו קפיצת הדרך ובמקום 17 יום עד חרן, הגיע באותו יום בו יצא.
שהגיע לעת ערב זמן בו היו השואבות יוצאות לשאוב מים מן הבאר, נעמד ליד הבאר ונשא תפילה לה':
"ריבונו של עולם, עשה נא חסד עם אדוני אברהם והקרה בדרכי נערה שתתאים ליצחק בו, והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה, ואמכרה שתה וגם לגמלייך אשקה", מיד אדע כי עשית חסד עם אדוני ואותה נערה מתאימה לביתו של אברהם שהרי ביתו של אברהם הוא בית של חסד, של נתינה ואם היא מסכימה לתת לי לשתות וגם לגמלי סימן שהיא נערת חסד.
הוא עוד לא סיים תפילתו ופתאום הוא רואה את רבקה, רבקה היתה בתו של בתואל בן מלכה בת דודתו של יצחק.
(לתרח היו 3 ילדים: אברהם, הרן נחור. אברהם אביו של יצחק. הרן אביהם של שרי, מלכה ולוט. נחור אביו של בתואל וסבא של רבקה ולבן).
נחור, אביו של אברהם, נשא אישה את מלכה (אחייניתו) ונולד להם בתואל. לבותאל נולדו רבקה ולבן, שהיו בני דודים של יצחק.
כאמור רבקה יוצאת לשאוב מים והעבד רץ לקראתה. מדוע רץ? כי ראה שהמים עלו לקראתה (במקום להתאמץ ולשאוב מן הבאר, המים עלו מעצמם), והבין שהיא צדיקה, שרק צדיקים זוכים לזה.
זה היה סימן ראשון. הוא מבקשה "הגמיאיני נא מעט מים", והיא אכן עונה לו: "שתה אדוני" ותמהר ותוריד הכד ותשקהו, היא גם זריזה, ממהרת, סימן שני. תחל להשקותו – כשפיים, אמרה לו:
"וגם לגמלייך אשאב" ממש כפי שביקש.
נתאר לעצמנו שעומד אדם, והוא די גדול ובוגר ומבקש מילדה שתיתן לו לשתות.
נניח שהילדה מסכימה והיא שואבת לאדם שגדול ממנה ב.. שנים, אח"כ היא מביטה לגמלים שלו, האם היא היתה חושבת להשקות אותם? הרי הגמלים שותים כמויות אדירות של מים. הגמל נקרא "ספינת המדבר", משום שאוגר כמות אדירה של מים בבטנו שמספקת לו ל-3 ימים, ומדוע שתתעייף כ"כ להשקותם כשנמצא על ידה איש בוגר והיא ילדה קטנה?
וכאן אליעזר לא ביקש והיא כבר מציעה "וגם לגמליך אשאב", כאן רואים את מידת העין הטובה שהיתה בה, סימן שלישי. היא ממהרת (שוב) אל הבאר ומשקה את כל הגמלים, בעלת חסד עצומה, סימן רביעי.
לאחר 4 הסימנים הללו, הבין שנענתה תפילתו והוא נותן לה 2 צמידים, עשרה זהב משקלם:
שני צמידים כנגד 2 לוחות הברית, "עשרה זהב משקלם" כנגד עשרת הדיברות הכתובים בם.
"ונזם זהב בקע משקלו" – רמז למחצית השקל שעם ישראל נתנו.
הוא שואל אותה שתי שאלות:
1. בת מי את?
2. היש בבית אביך מקום לנו ללין?
ומה עונה לו רבקה:
1. בת בתואל אנוכי בן מלכה.
2. גם תבן וגם מספוא רב עימנו, גם מקום ללון.
עונה לו קודם על השאלה הראשונה ואח"כ על השניה, מכאן ראה אליעזר שהיא גם חכמה, סימן חמישי. יש עניין לענות על הראשון – ראשון, האחרון – אחרון. חוץ מזה, שהוא שואל "ללין" – לישון לילה אחד, והיא עונה לו "ללון" – לישון הרבה לילות, שוב רואה שהיא בעלת חסד ובנוסף לכל אלה שהיא שייכת למשפחתו של אברהם – אין יותר טוב מזה!
זו הבחורה הכי מתאימה שהועיד הקב"ה ליצחק בן אברהם. מה עושה אליעזר?
מיד מודה לה' ונושא תפילת הודיה, ומאליעזר למדים שתמיד אדם צריך להודות לקב"ה על כל דבר קטן או גדול שהקב"ה עוזרו ונותן לו, שלא יהיה כפוי טובה למי שברא את העולם.
רצה מיד רבקה לביתה, לספר איזה אורח פגשה ליד באר המים – "ולרבקה אח והיה שמו לבן".
לבן שומע איזה אורח הגיע מארץ ישראל, והוא רץ אליו כאשר הוא רואה את תכשיטיה של אחותו, הוא מבין שהאיש עשיר. לא כמו אחותו שהיתה צדקת גדולה, לבן היה רשע גדול ורץ על מנת לבדוק אם אפשר להרוג את העבד ולקחת את כל ממונו. הוא מזמן את אליעזר ואומר לו:
"בא ברוך ה' ואנוכי פניתי הבית", ממה הוא פינה? מעבודת אלילים.
אליעזר מגיע לביתם ואז נושא שני גמלים, אחד בימיני ואחד בשמאלו. מעבירם את הנחל, אז הבינו שהוא גיבור גדול ולא יוכל להרגו חזיתית, על כן החליטו לבן ובתואל אביו (היה גם רשע גדול) לשים לו רעל באוכל. שיאכל מהמזון המוגש לו – ימות, ואז יקחו את כל רכושו. אליעזר נותן קודם לבהמותיו לאכול, ואח"כ נכנס הוא עצמו לאכול, זו ההלכה שאדם שיש לו בעלי חיים ברשותו (דגים, תרנגולות, תוכי, אפרוחים וכו') חייב קודם להאכילם ורק אח"כ מותר לו לאכול, אך בשתייה האדם קודם לבהמות.
אליעזר מסרב לאכול עד שיספר את סיפורו. הוא מספר למשפחתה של רבקה את כל הקורות אותו לידי המעיין, ובזמן זה שאליעזר מספר, ירד מלאך מן השמיים והחליף את צלחתו של אליעזר עם צלחתו של בתואל. אליעזר הסכים לאכול סוף סוף, אוכל בתואל מצלחתו של אליעזר שבתוכה סם הרעל ומיד מת (זה סופו של רשע)!
שומעים המשפחה את הסיפור ועונים לו "מה יצא הדבר". הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אישה לבן אדוניך..כששמע זאת, מיד העבד הוציא להם מתנות, כלי כסף וזהב, בגדים יקרים,דברי נדוניה לרבקה וכמובן את שטר הכסף המובטח, הלכו לישון את שנת הלילה.
בבוקר, מבקש אליעזר את רבקה וברצונו ללכת, אז אחיה ואמה מגלים התנגדות.
אולי לא עכשיו? עוד קצת זמן? אך אליעזר דוחק בהם והם מחליטים לשאול את הנערה מה דעתה.
עונה להם רבקה: "אלך", ואף אם הנכם רוצים. ברכו אותה משפחה:
"אחותנו את, היי לאלפי רבבה", שכל הברכות שברך ה' את יצחק שיצאו ממנו שבטי קה, תזכי שממך יצאו ויתקיימו הברכות בך..
רבקה נפרדת מהם ויוצאת לדרך עם אליעזר.

"ויצא יצחק לשוח בשדה", יצחק יצא לפנות ערב להתפלל. יצחק אבינו תיקן את תפילת מנחה.
הוא התפלל בשדה, פתאום הוא נושא את עיניו, והוא רואה מרחוק שורה של גמלים. גם רבקה נשאה את עיניה והיא רואה מרחוק אדם נכבד ושר חשוב ע"פ הופעתו, אך היא לא ידעה שזה יצחק.
היא שואלת את אליעזר: "מי האיש הזה?", ואומר לה העבד: "הוא אדוני, זהו יצחק".
היא לוקחת את הצעיף ותתכם, התביישה להביט בפניו של הצדיק, זוהי צניעותה ובושתה של בת ישראל יקרה, שהתאימה להיות אישה ליצחק.
כשיצחק הכניסה לאוהל עימו ונשא אותה לאישה, ראה מיד שהיא צדקת כמו אימו, שכן חזרו 3 הסימנים שהיו לשרה:
1. נר דלוק מערב שבת לערב שבת
2. ברכה מצויה בעיסה
3. ענן קדוש קשור מעל האוהל.
"וינחם יצחק" – אז יצחק התנחם ונרגע מהצער שהיה לו על אימו.

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל,
לאה טנג'י

 


הוסף תגובה :

שמך :
נושא התגובה :
תגובה :

שם : צפורה

תוכן הפרשה
מענין.יישר כח!


שלח לחבר
הזמן את חברך לצפות בדף זה

הדואר שלך


הדואר של החבר





    
 
מדורי פרשת השבוע:
 
.
 
אתרי הללויה נוספים:
 
אות בספר תורה





לרפואת מאיר אוריאל בן עידית ולעילוי נשמת מאיר בן תמו

Created by Jewtech