פרשה פשוטה.
 
הרבנית לאה טנג'י
 
מרצה בארגון לב לאחים
ומחנכת  בבית יעקב.
 
מדורי פרשת השבוע.
הכותבים בהללויה


  

תורת הנפש.
הרב מאור דוד כהן 

   
  

מראה כהן.
הרב ראובן כהן.

   
  

עיונים ופרפראות.
מר גבריאל תירוש

   
  פרשה פשוטה.
הרבנית לאה טנג'י.
   
  מזווית נשית.
גב' אורית לבב.
   
   
  

תורת משה.
הרב משה אביטל זצ"ל.

 

פרשה פשוטה - פרשת השבוע וירא


כפי שסופר בפרשת הבוע הקודמת, אברהם נימול בגיל 99 שנים! בשל זקנתו של אברהם, החלישה אותו המילה מאוד. "וירא אליו באלוני ממרא" – בזכות המצווה שקיים שמל את עצמו בזקנתו




כפי שסופר בפרשה הקודמת, אברהם נימול בגיל 99 שנים!
בשל זקנתו של אברהם, החלישה אותו המילה מאוד. "וירא אליו באלוני ממרא" – בזכות המצווה שקיים שמל את עצמו בזקנתו, ומצווה זו טיהרה וזיככה אותו עד שנעשה כמו בריה חדשה. היה עוד יותר יקר בעיני ה', ולכן זכה שהקב"ה נגלה אליו כשהוא יושב באלוני ממרא. היה זה ביום השלישי למילה, שאז הוא היום הקשה ביותר, שלפי הטבע כאב החיתוך רב ומורגש היטב, במיוחד לאדם מבוגר כמו אברהם, לכן נגלה הקב"ה לבקר.
באותו יום הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה, ובכך נתחמם העולם ביותר, עד שרוב האנשים בעולם הסתגרו בבתיהם ולא יצאו לחוץ כלל.
כל זאת עשה הקב"ה כדי שיוכל אברהם לנוח על משכבו ולהבריא, משום שאברהם אבינו היה ידוע בהידורו במצוות הכנסת אורחים שהיתה חשובה לו עד מאוד, והיה מוסר את נפשו למען אורחיו, ואפילו אוהלו הקים עם 4 פתחים, פתח לכל צד ולארבעת רוחות העולם: צפון, מזרח, מערב ודרום. זאת עשה עדי שמכל צד שיבוא אורח, מיד ימצא לאן להיכנס, ואפילו נטע "אשל" בפרדסו: אכילה, שתיה, לינה ויש אומרים ליווי האורח כאשר הולך לדרכו.
כך לימד את אורחיו לברך את הקב"ה, לאחר שסיימו לאכול – ברכת המזון. למדם להכיר את ה' יתברך, פרסם את שמו ברבים.
אבל כעת שאברהם תשוש, הקב"ה לא רצה שאברהם יקום ויטרח למען אורחיו, לכן חימם את העולם בצורה זו, ובכל זאת אברהם אבינו לא שכב במיטתו ואמר "שלום עליך נפשי", אם אין אורחים אז יוצא אני ידי חובתי וכעת אני נח, אלא ישב בפתח אוהלו וצער גדול היה לו מזה שאין לו אורחים.
עד כדי כך ששלח את אליעזר עבדו לחפש אורחים ברחוב ולהביאם אליו, וכשאליעזר לא מצא, יצא אברהם בעצמו לחפשם. מרוב צערו שלא מצאם, לא יכל אפילו לשבת לאכול. כשראה זאת הקב"ה, זימן אליו 3 מלאכים שהם: מיכאל, גבריאל ורפאל שבאו אליו בשליחותו של הקב"ה.

לכל מלאך היתה שליחות אחרת, וזאת משום שאין מלאך אחד מבצע שני שליחויות.
ראה אותם אברהם ורץ לקראתם, ואפילו שלא נראו כמלאכים כי היו מחופשים, השתחווה להם וביקשם שיסורו לביתו, ירחצו רגליהם מאבק הדרך (היה מקפיד שלא להכניס לביתו עובדי עבודה זרה), ינוחו בצל האילן, וכך יסעדו את נפשם. המלאכים המחופשים הסכימו ופנו לאוהלו. מיהר אברהם לשרה אשתו וביקשה שתאפה לכבוד האורחים שהגיעו לביתם, ואח"כ רץ אברהם ושחט 3 בקרים כדי להאכילם בשלוש לשונות בחרדל! ואף הביא להם חמאה וחלב(שיבחרו במה שרוצים) ואף עמד עליהם לשרתם.

אפילו שהיו מלאכים שאינם אוכלים, עשו את עצמם כאוכלים, וכל מה שהכניסו לפיהם נשרף, שהרי "כל מה שבעל הבית אומר לך – עשה" וכך עשו. לאחר שאכלו, קיימו את שליחותם.

מלאך רפאל בא לרפא את אברהם, כדי שלא יסבול מצער המילה.

מלאך מיכאל בא לבשר לשרה בשורה טובה, ולכן שאל את אברהם "איה שרה", ולא שלא ידע שהיא נמצאת באוהל שלה שהיה צמוד לאוהל אברהם, אלא שרצה לחבבה בעיני בעלה, שיראה בצניעותה, שאינה יושבת עם גברים ואנשים זרים, ולכן ענה אברהם: "הנה האוהל". אמר לו המלאך: בעוד שנה, מבטיח אני לך ששרה תלד בן, ושרט לו שריטה בכותל, כשהשמש תגיע למקום הזה בדיוק שנה, שרה תלד.


שומעת שרה את המלאך מהאוהל שלה והיא פורצת בצחוק ואומרת: "אחרי בלותי, היתה לי עדנה?", הייתכן שבאותם מעיים שנצטמקו יולד ילד? שרה היתה אז בת תשעים ויש אומרים שלא היה לה כלל רחם, והקב"ה עשה לה נס שלא רק רחם נמצא בגופה, אלא שבאותו זמן שהגיעו אליה המלאכים נתחדש וסתה לאחר שנים רבות שפסק. אך שרה חשבה: "אני, נו.. יש וסת מחודשת, אז אולי יתכן, אך אדוני הזקן, אברהם גם זקוק לנס בגיל תשעים ותשע ללדת בן".

ואז נגלה הקב"ה לאברהם ואמר לו: "למה זה צחקה שרה..אמנם אלד ואני זקנתי", למה שרה צוחקת ואומרת שהיא הזדקנה, ואע"פ שבמקור שרה אמרה שאדונה זקן והתכוונה לאברהם, בכל זאת שינה הקב"ה את האמת ואמר לאברהם ששרה אמרה שהיא הזדקנה, וזאת משום דרכי שלום, כדי שאברהם לא יקפיד על שרה, הפך הקב"ה את הדברים. שהקב"ה אוהב את השלום ושונא את המחלוקת ומשום דרכי שלום – מותר לשנות.

הפלא מה' דבר? האם יש משהו שהקב"ה לא יכול לעשות? והנה לאחר שנה בדיוק, מהתאריך בו נקב מהמלאך, שרה אכן נפקדה בבן, אך בל נקדים את המאוחר.


מהפכת סדום ועמורה


כשסיימו המלאכים את תפקידם בבית אברהם, הלכו שניים מהמלאכים לעבר העיר סדום.
למלאך גבריאל היה התפקיד להפוך את העיר, ומלאך רפאל בא לסייע לו, משום שרפואה והצלה נחשבים כאחד.
אברהם יצא ללוותם ולהיפרד מאורחיו. לאחר שהלכו, נגלה אליו הקב"ה וגילה לו שברצונו להפוך את סדום ולהרוג שם את כל האנשים הגרים שם, משום שאנשים סדום רעים וחטאים לה' מאוד, והם עברו על שלושת העברות הכי חמורות בתורה שעליהם נאמר: "יהרג, ואל יעבור!"

שלושת העברות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.


הקב"ה מגלה לאברהם שאם לא יעשו תשובה, ימטיר עליהם אש וגופרית וימחה את סדום מעל הארץ.


מדוע הקב"ה מספר זאת לאברהם?
זאת משום שרצה ה' שאברהם יסנגר עליהם וימצא להם זכות, שכך היא דרכו של הקב"ה בשעה שדן בני אדם, הוא מביא להם סנגור שילמד עליהם זכות. אך אברהם כמה שניסה את כוחו, לא הצליח להמליץ טוב בעד אנשי סדום, ומה היו חטאיהם? שלא הסכימו בשום אופן להכניס לעירם שום אורח, והיו משאירים אותו ברחוב, והכריזו בסדום שכל אדם שיקבל אורח ויכניסו לביתו – ישרף! כשהיה בא עני, היו מצווים להרעיבו שימות ברעב, וכשהיה מת היו מתכתשים זה עם זה על בגדיו – מי יקח אותם ובחלק של מי יקבר.

כ"כ שנאו את המצוות ובייחוד את מצוות הכנסת אורחים, עד כדי כך שהיתה להם מיטה מיוחדת לאורחים. כל אורח שנכנס לעיר היה חייב לעבור קודם דרך המיטה הזו.
ואם היה אדם בעל קומה גובה יותר מאורך המיטה, היו קוצצים את רגליו, ה' ירחם!
ואם היה קטן קומה ונמוך, היו 3 אנשים עומדים מצד ראשו ו-3 אנשים מצד רגליו והיו מושכים אותו עד היה מגיע למידת המיטה, והיו צעקותיו עולים לשמיים.

באותו זמן היתה ללוט בת ושמה פלטית, שראתה עני אחד מסכן שכמה למים, לא בא אוכל לפיו, ריחמה עליו ובחשאי בלילה יצאה להאכילו.
כשראו אנשי סדום שכבר עברו ימים רבים והוא לא מת – שאלו מי מזין אותו?
ועקבו אחריו בסתר, וכך גילו את פלטית שנותנת לו מזונו. מיד תפסו אותה והוציאו פסק עליה. מרחוה בדבש מכף רגלה ועד ראשה, העלו אותה לגג ושם פתחו לידה כוורת דבורים, יצאה נשמתה בצעקות איומות, ללא שאיש ירחם עליה וזאת רק משום ש"חטאה" בזה שהאכילה את העני. צעקותיה עלו לשמיים והקב"ה אמר: "הכצעקתה הבאה אליי..", בגלל צעקותיה של אותה נערה, לא אשאיר אותם בעולם ואמחה אותם מעל פני האדמה.

אומנם, הקב"ה נשבע שיותר לא יביא מבול לעולם, אך אש וגופרית ה' לא אמר לשא יביא, ואנשי סדום היו ראויים להיעקר מן העולם.
לכן לאחר כל זאת, באו המלאכים לביתו של לוט, רק בערב כי לוט יכול להכניס אורחים רק בלילה שאנשי סדום לא ידעו.
באותו יום שהגיעו, לוט ישב בפתח העיר כשומר הפתח וכשראה את המלאכים קם לכבודם וביקש מהם שילכו בדרך עקיפה לביתו כדי שאנשי סדום לא ידעו על בואם. כשהגיעו, מיהרה אשת לוט להכין להם מצות ולאחר שאכלו אמר להם לוט: "אורחי, לכו לישון ולמחרת תרחצו רגליכם מאבק הדרך", והרי שדרך העולם שקודם רוחצים רגליים ואח"כ הולכים לישון. אלא שלוט חשש שמא אנשי סדום יגלו את האורחים ויגידו שהם שוהים כאן כבר כמה ימים. אך אם יראו שרגליהם עדיין מלאות אבק, יחשבו שהגיעו רק הרגע. וכן לוט אינו כאברהם ולא אכפת לו להכניס עבודה זרה לביתו. אולם בטרם הספיקו המלאכים "לישון", החלו אנשי סדום לסובב את ביתו ולצעוק:  "לוט, הוצא לנו מיד את אורחיך! אם לא, נעשה בך שפטים".
ענה להם לוט: "את אורחי לא אוציא אליכם, אולם יש לי 2 בנות מאורסות, אני אוציא לכן אותן ותעשו בהם כטוב בעיניכם", לוט שהיה רשע גדול לא היה אכפת לו מה יעשו בבנותיו.

אך אנשי סדום סירבו להצעה והם החלו לנסות לשבור את הדלת בדפיקות וצעקות. כל אנשי סדום עמדו שם מקטן ועד גדול, איש ואישה, זקן וזקנה ומניין ידעו באמת אנשי סדום שללוט הגיעו אורחים?

זאת משום שאשת לוט, עיריט, שהיתה רשעית כמותו והלכה אל כל השכנים לספר שלוט הביא לה אורחים והיא צריכה מעט מלח. מיד התפרסמה הידיעה ובאו כל האנשים סביב לביתו.
ראו זאת המלאכים, פתחו את דלת הבית, "היכו בסנורים" (נתנו מכת עיוורון) ומיד נעשה נס וכל האנשים הפכו להיות עיוורים ולא ראו את דלת ביתו של לוט, לכן גם לא יכלו לשבור אותה. בינתיים שרמסו והרגו אחד את השני, אמרו המלאכים ללוט "תזדרז מהר, עוד מעט יעלה השחר ואנחנו משמידים כאן את כל העיר, כדאי לך לקחת את אשתך, בנותייך וכל אשר לך וברח עימהן מסדום מהר ככל שתוכל".

ללוט היו 4 בנות, שתיים נשואות שגרו בביתן ושתיים עימו היו מאורסות. לוט הלך מיד לבית בנותיו הנשואות, באמצע הלילה, התחנן שיבואו עימו, אך הבנות חשבו שלאבא שלהם קרה משהו, אולי השתבשה דעתו וסרבו לבוא. חזר לוט לביתו, המלאכים שוב מזרזים אותו, טרם יעלה השחר ברח לך מהר, הצל את נפשך. אך לוט הרשע, פוחד על כספו ומתמהמה להציל את רכושו. תפסו המלאך בכוח, והוציאו בעל כורחו מן העיר טרם יעלה השחר ואמר לו:
"ברחו מיד, ואל תביטו אחורה כלל בשעה שנחרבת העיר סדום". לוט התחנן למלאך שאיננו רוצה לברוח ליד אברהם דודו, שכבר נפרד ממנו והוא רוצה לברוח להר, לעיר מיצער שהיתה קרובה, המלאך הסכים ולוט ברח עם אשתו ובנותיו.

אך בדרך, התחיל הקב"ה להמטיר על סדום אש וגופרית וכל האנשים שהיו בסדום ועמורה – מתו.
אשת לוט לא התייחסה לאזהרה שלא להביט אחורה, והיא הביטה מאחוריה ומיד נהפכה ל"נציב (עמוד) של מלח", וזהו היה עונשה על שפרסמה את האורחים במלח.
ללוט ומשפחתו לא היתה רשות להסתכל אחורה כיצד נהרגים אנשי עירם, כי גם הם היו רשעים כמותם ומה שניצלו זה היה בזכות אברהם אבינו שביקש עבורם.
עד היום ניצב עמוד המלח בסדום – הוא אשת לוט.

ניסיון עקדת יצחק

לאחר שהיו אברהם ושרה בביתו של אבימלך, מלך גרר, ורצה אבימלך להתחתן עם שרה כי חשב שהיא אחות אברהם, הענישו הקב"ה בעונשים גדולים והבין מזה שהיא אשתו.

שלח אותם מארצו והתיישבו בנחל גרר שהיה בקצה העיר גרר.

לאחר מעשה זה, נפקדה שרה לאחר 90 שנות עקרות וילדה בן. היו כולם אומרים "אולי מאבימלך נתעברה", מה עשה הקב"ה? ברא את קלסתרו של יצחק כשתי טיפות מים דומות לאביו, עד שכל מי שראהו אמר: "זהו בנו של אברהם".

כשנולד יצחק, התרבתה השמחה בעולם, שנפקדו כל העקרות ונושעו כל הזקוקים לישועות, התרפאו חולים רבים ורבה הצחוק והשמחה בעולם, לכן נקרא "יצחק".
כשגדל יצחק והיה מחמד עניו של אברהם, ניסה אותו הקב"ה בניסיון עשירי והקשה מכולם, ניסיון העקדה ואמר לו:
"קח את בנך יחידך אשר אהבת והעלהו שם לעולה".

אברהם לא שואל שאלות ולא מקשה קושיות:
הרי אמרת לי "ביצחק יקרא לך זרע" והבטחת לי שכל עם ישראל יצאו ממנו, אלא אברהם שותק ומחריש ועושה את רצון ה' באמת ובתמים.
לוקח את יצחק בבוקר וכדי שלא להבהיל את שרה הוא אומר לה שהוא לוקח את יצחק לישיבה, שרה נפרדת מיצחק בדמעות ובאהבה ענקית.
הם יוצאים לדרך, בהתחלה אכן הולכים לישיבה (לא שקר) ומשם צועדים להר מוריה.

השטן מגיע כל פעם בצורה אחרת כדי להכשילם, אך יצחק מנער אותו, ואברהם מנער אותו. אז השטן מתחפש לנהר גדול ועמוק שאברהם מרגיש שתיכף הוא טובע בתוכו, אז גער הקב"ה בשטן והוא מתייבש ברגע.

מגיעים להר המוריה, אברהם בודק שיצחק רואה את הענן מעל ההר, אכן יצחק רואהו זוהי השכינה.
אליזר וישמעל שלא רואים את השכינה נשארים לחכות עם החמור, ויצחק ואבא מטפסים על ההר. יצחק מבין שלאבא יש סכין ויש אש, ויש עלים למזבח ואיה השה לעולה? אבא רומז לו שהוא השה לעולה..
ואז יצחק לא צועק, לא בוכה, לא בורח, אלא מבקש מאבא:
"אבא, קשור אותי היטב כדי שחס ושלום לא אזוז! כי אם אזוז מעט, יתכן שאפגום את הקרבן ואז אהיה פסול, לכן עקוד אותי היטב". אברהם עוקד את בנו ושולח ידו לסכין, וכשהסכין כבר מונחת על צווארו של יצחק ועוד שנייה אחת ו... קורא לו מיד מלאך מן השמיים ואומר לו:
"אברהם, אברהם, אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה". למה?
כי עכשיו אני יודע עד כמה ירא אלוקים ושום כוח בעולם לא עוצר אותך מלעשות את רצון ה' במלואו, בלי לחשוב שום חשבונות ומהלכים, ה' אמר – ויהי!
לכן הזכות הזו של עקדת יצחק עומדת לנו עד עצם היום הזה להגן עלינו כל שנה ושנה כשתוקעים בשופר (הוא האייל שאברהם עקד תחת בנו) בראש השנה, אז נזכר הקב"ה במעשה הגדול של אברהם למען ה', והקב"ה סולח ומכפר על חטאנו ועונותינו וזכות זו עומדת לעם ישראל לדורות!

מי יתן ונזכה גם אנחנו להיות ממקדשי ה' ועושי רצונו תמיד בלבב שלם אכי"ר.

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל,

לאה טנג'י

 


הוסף תגובה :

שמך :
נושא התגובה :
תגובה :

שלח לחבר
הזמן את חברך לצפות בדף זה

הדואר שלך


הדואר של החבר





    
 
מדורי פרשת השבוע:
 
.
 
אתרי הללויה נוספים:
 
אות בספר תורה





לרפואת מאיר אוריאל בן עידית ולעילוי נשמת מאיר בן תמו

Created by Jewtech